Untitled Document

'אתרי העלמות'

ספינה גדולה, כבדה, יצוקה בלב ים. אינה צפה, אינה שטה, כוחות סותרים מושכים בה. והתצלום כולו, נקודות, כתמים, שברים. דימוי המתפורר מתוך עצמו. בתצלום אחר, נראות דמויות מעורפלות, מופיעות ונטמעות, כמו נובעות מתוך עולם אחר, רחוק, דחוס ומרוכז בתוך עצמו.

אתרי העלמות, גוף עבודות שנוצר בין השנים 1991-1994, הינו גוף עבודות לירי, מופנם ומרוחק, אשר אינו מעניק עצמו בקלות לפרשנות. הדימויים בגוף עבודות זה חומקים מהגדרה, מייצוב משמעות מסוימת, יחידה. בכולם בולטת עוצמה פרדוכסלית של קיום ואי קיום מהותיים, קיצוניים. עוצמה הנובעת מתוך תנועה מתמדת, מחליקה נוזלת, בין שחור ללבן, בין קונטרסט לאובך, בין הגדרות קווי מתאר וזיהויים, לבין טשטוש, העלמה ומחיקה. תעתוע, מתח, אי בהירות, אינטימיות, זרות וניכור מפכים בסצנות בתמהיל אחד, שקוף וסוער, ומייצרים סיטואציה של מסע משונה שאין בו כל מתח בין ריחוף לבין התבוססות, בין התעלות לשקיעה.

ניתן לאמור כי העבודות מייצרות תבנית של התמכרות. התמכרות לחיפוש הבלתי נלאה אחר דימוי קוהרנטי, לכיד, מוכר, אך לעולם, בד בבד, גם לניסיון המתמשך לברוח ממנו, מן המשמעות המיידית הגלומה בו, ולחמוק לעולמות אחרים, בלתי מוגדרים, לא מילוליים, הלופתים בעוצמתם החושית. לופתים ואינם מרפים.

תחילתה של העבודה, בדימויים אשר צולמו במקומות שונים בארץ במצלמת וידאו או במצלמות "צעצוע" בעלות נגטיב קטן יחסית. תהליך העבודה כלל הדפסה ראשונית של הדימויים, הפרדה של נייר ההדפסה לשכבותיו ושמירה על חלק האמולסיה בלבד, הדפסת מגע מחלק זה ליצירת נגטיב חדש, והדפסה מחודשת מתוכו. כך שוב ושוב, כשבכל פעם נמחים ונעלמים פרטים וחלקים מן הדימוי המקורי, עד להתפוררותו המלאה. אין ספק כי העבודות עוסקות באופן כלשהו, בלתי ישיר, בזיכרון. בקיטועו, בערפולו, בתעתוע הממכר שבו. כמו מנסות להתמודד עם מהות המילה, זיכרון, לא כמונח או כמושג תיאורטי, אלה כמהות קיימת, מוחשית, אף אם אמורפית וחמקמקה בממד הפיזי שלה, כמהות הקיומית עצמה. אולם יחד עם זאת, המהלך המושגי שנוצר באמצעות רצף הפעולות המורכב שתואר לעיל, מהווה הסטה עקרונית של מרכז הכובד של החשיבה הצילומית המסורתית, זו המייחסת חשיבות מכרעת לערכים אינדקסאליים מחד, ולאפשרות שכפולם מאידך. מהלך מושגי המלווה גם בריאקציה חושית-רגשית שכן הויתור על האופציה ליצירת דימויים זהים, משוכפלים, מעצים את תחושת החד פעמיות של כל דימוי ודימוי ואת תחושת האובדן הפוטנציאלית שלו.

החומריות הנוצרת בתהליך עיבוד הדימויים, מעלה בהרבה מן העבודות אסוציאציות של זמן, ושל עומק לא מוגדרים. אסוציאציות הקשורות בזיכרון הפרטי, זיכרון של ילד המחפש את אביו מול הים. מבחינה זו, ניתן לאמור שהעבודות לא רק עוסקות בזיכרון, הן גם נובעות ממנו. אולם קופר אינו מועד למלכודות הסנטימנטאליות, הוא משכיל לשמר את המתח בין חוסר החשיבות העקרוני של ההתרחשות בתצלומים, לבין החשיבות הספציפית העשויה להיות מחוברת לזיכרון אישי, ובכך מאפשר את קיום יחסי הגומלין המרתקים בין הפרטי והכללי, החוויתי והשכלתני, תוך שבירת ההבחנה הדיכוטומית הגורפת ביניהם.

אתרי העלמות. אתרים בהם היש הופך לאין. לריק. אתרים בהם דבר אינו מוגדר, אינו ודאי, לבד מאי ודאות עצמה.

הדס מאור
נובמבר, 1998